בימ"ש מחוזי ת"א, ש' צבי גורפינקל: החלטה בעניין עתירת יגאל אמיר לצאת לברית בנו

העותר רצח את ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין ז"ל, ביום 4.11.95 ונידון בשל כך למאסר עולם. ביום 28.10.07 ילדה אשת העותר בן זכר, וברית המילה אמורה להערך ביום 4.11.07. 

העתירה מופנית כנגד החלטת המשיבה שלא לאפשר לעותר לצאת לחופשה מיוחדת בליווי ע"מ להשתתף בטקס ברית המילה, וכן על הסירוב לבקשה החילופית לאפשר עריכת טקס ברית המילה בתוך כתלי בית הכלא.

על פי נוהלי שב"ס, בפקודת הנציבות 04.40.00 נקבע כי חופשה אינה זכות מוקנית אלא טובת הנאה מבין טובות ההנאה המנויות בתקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, הנתונה לשיקול דעת, ועל פי פרק ב' של הפקודה הנ"ל: "לא תינתן חופשה לאסירים אלא באישור בכתב מאת השר לבטחון פנים כאשר מדובר באסיר עולם שעונשו לא נקצב". העותר מוגדר כאסיר בטחוני, ולאור זאת הוא נמצא בהפרדה במאסרו ומטבע הגדרתו אינו זכאי לחופשות.

יחד עם זאת, זכאי העותר לקבל ביקורי משפחה מדרגה ראשונה בבית כלאו.

אחד החריגים לאי מתן חופשות לאסירים, ואסירי עולם בכלל זה, הינו אפשרות להוציא אסיר לחופשה מיוחדת באבטחה, לארוע של ברית המילה של בנו. ב"כ העותר צירף לעתירה רשימה של רוצחים שקיבלו חופשות,ובכללם חופשות באבטחה לצורך יציאה לטקס ברית המילה.

המשיבה מתנגדת להוצאת העותר לחופשה גם באבטחה, בנימוק שהוצאתו תהווה פגיעה חמורה בסדר הציבורי, בבטחון המדינה ובבטחון העותר עצמו.

הטענה היא מאחר שהעותר הוא אסיר בטחוני שרצח ראש ממשלה על רקע אידיאולוגי, יציאתו לחופשה תעורר תסיסה ומהומות בין אלה המצדדים במעשיו לבין אלה המתנגדים לו, וכן תאפשר לו להפיץ את משנתו.

ההוצאה לחופשה עלולה להביא לאלימות מצד אלה המבקשים לפגוע בעותר עצמו, ואלימות כזו עלולה להתפתח גם לפגיעה באנשי הליווי.

העותר מלין על כך שהמשיבה מפלה בינו לבין רוצחים אחרים שנדונו למאסר עולם ע"י מניעת חופשתו.

העותר איננו רוצח "רגיל", ועובדה היא שבגין הרצח שביצע של ראש הממשלה, ז"ל, חוקקה הכנסת סעיף מיוחד בחוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א-2001, ובסעיף 30 א' נקבע: "ועדת שחרורים מיוחדת האמורה להמליץ על קציבת עונשו של מי שנידון למאסר עולם, לא תוכל להמליץ על קציבת עונשו". מכאן שדינו של העותר אינו כדין רוצח רגיל ואכן קיים הבדל בינו לבין רוצח אחר.

בית המשפט יושב בתוך עמו ואינו אמור להיות מושפע חלילה מדעת קהל במתן החלטותיו, אולם אין ביהמ"ש רשאי להתעלם מנסיבות יוצאות דופן המייחדות את העותר אל מול כל רוצח אחר שנידון למאסר עולם.

נכון הדבר שהעותר קיבל כבר את עונשו ואין להענישו פעם נוספת, אולם יש לזכור כי על ידי רצח ראש הממשלה פגע העותר בצורה חמורה במדינת ישראל, במוסדות השלטון שלה ובדמוקרטיה. למרבה הציניות, טקס ברית המילה של בנו של העותר, אמור להערך באותו יום עצמו בו מתקיים יום הזכרון לרצח ראש הממשלה, על פי התאריך הלועזי.

הנרצח אינו קורבן בארוע פלילי רגיל, אלא שימש כסמל למי שעמד בראש הרשות המבצעת ובראש המדינה, והחלטה שתתבסס אך ורק על מבחנים משפטיים, תעמוד אולי במבחן הביקורת המשפטית, אולם עלולה להיות נוגדת את השכל הישר וההגיון הבריא.

יש לציין כי כאשר החליט העותר להינשא ולאחר מכן להביא ילד לעולם, הוא ידע כבר שהוא אסיר עולם, שלאור התיקון בחוק לא ניתן יהיה לקצוב את עונשו, ועל כן היה ברור לו שהילד שיוולד לא יוכל לראותו מחוץ לכתלי בית הסוהר אלא אך ורק בתוך בית הסוהר ועל כן העותר לא אמור להיות מופתע מכך.

המעשה הנורא שביצע העותר מהווה פגיעה חמורה באושיות המדינה ובמוסדותיה וזכותה של המדינה לנקוט באמצעים שיגנו עליה.

כפי שנהגה המדינה בעותר אחרת מאשר ברוצח רגיל, ובגינו חוקק חוק מיוחד שלפיו אין לקצוב עונש מאסר עולם הנגזר על רוצח ראש ממשלה, כך רשאית היא לנקוט אחרת כאשר היא מעניקה פריבילגיות.

הזכות לחופשה כאמור אינה זכות מוקנית, אלא פריבלגיה הניתנת ע"י המדינה.

מי שפוגע במפגיע ובאופן חמור ובוטה במדינה, אינו זכאי להנות מפריבילגיות שהמדינה מעניקה, ואחת הדרכים שהמדינה רשאית לנקוט בה כדי להגן על עצמה מפני מי שפגע באושיות השלטון שלה, הנה מניעת הפריבילגיה של יציאה לחופשה.

ללא קשר להיבט העקרוני של מניעת חופשתו של העותר שכן אין הוא זכאי לפריבילגיה כלשהי, עקב הפגיעה האנושה שביצע כנגד הדמוקרטיה, גם לגופו של ענין, לא ניתן להוציא את העותר לחופשה, גם לא באבטחה.